“זה היה חלק מתנועת הלגליזציה”: כך התרסק שוק גידול הקנאביס הביתי בישראל
תור הזהב של "חנויות ההידרו" וענף הגידול הביתי נראה היום כמו חלום רחוק. בוגריו מפנים אצבע מאשימה כלפי כמה גורמים עיקריים בראשם המסחר בטלגרם וזליגת הקנאביס הרפואי: "החוות אומרות לרגולטור 'זה חומר להשמדה', אבל בפועל זה לא באמת מושמד…"
בתוך תקופה קצרה של כמה שנים בודדות, חלה ירידה של כ-50% במספר החנויות העוסקות במכירת ציוד לגידול צמחים תחת תאורה מלאכותית בישראל ומיועדות באופן מובהק או מרומז לתחום הגידול הביתי של קנאביס.
גורמים ותיקים מהתחום מפרטים בשיחה עם מגזין קנאביס מה הן הסיבות המרכזיות שהביאו לקריסת הנישה הזו, מי הלקוחות העיקריים שעדיין פוקדים את החנויות ואיזה עתיד צפוי לשוק הזה שעד לא מזמן היה נראה ורוד ומבטיח.
עלייתו ונפילתו של שוק גידול הקנאביס הביתי בישראל
אחת התופעות שסימלו את סצנת הקנאביס המקומית במהלך העשור הקודם (2010-20) הייתה פריחתן של עשרות חנויות המתמחות בגידול ביתי של צמחים תחת תאורה מלאכותית, או אם תרצו “חנויות הידרו” או “חנויות לגידול ביתי”.
בעוד שבתחילת שנות האלפיים ניתן היה למצוא בישראל בקושי שתי חנויות במשבצת הזו, וגם הן רק באזור המרכז, הרי שבמהלך השנים 2010-2020 כבר הספיקו להיפתח יותר מ-40 נקודות מכירה כאלה בפריסה ארצית מרשימה, מראש פינה ועד אילת.
אולם, בשנים האחרונות עושה רושם שאותן “חנויות הידרופוניקה” (המכונות כך על-אף העובדה שהן עוסקות גם במכירת ציוד שאינו בהכרח עונה על ההגדרה של “גידול הידרופוני”) נעלמות מהמרחב הציבורי כמעט באותה המהירות שבה הן הופיעו.
שלוש הרשתות הבולטות ביותר שפעלו בתחום (הידרושופ, אינטגרל הידרופוניקס והידרוגארדן), שהחזיקו יחד בתקופת השיא קרוב ל-25 סניפים, מתפעלות נכון להיום בקושי 10 נקודות מכירה, כאשר חלק ניכר מהמתחרות שלהן, החנויות העצמאיות האחרות שפעלו בתחום, נסגרו אף הן. אלו שכן הצליחו לשרוד, פועלות במקרים רבים על בסיס “הגעה בתיאום מראש” תוך שהן החלו למכור ציוד גינון כללי בניסיון להיות רלוונטיות לנתח שוק רחב יותר.
“זה היה חלק מתנועת המחאה ללגליזציה אחרי תקופת היובש של 2010”
“פתחתי את חנות הגידול הביתי הראשונה שלי ב-2013,” מספר רונן (שם בדוי), שעסק במשך כעשור בתחום הקנאביס באופן כללי, ובשלב מסוים לקח חלק מקצועי באחת מהרשתות המקומיות לגידול הידרופוני. לדבריו, המניע העיקרי שהביא אותו לתחום היה בכלל אידאולוגי. “עבדתי באותה תקופה בהייטק, עשיתי משכורת מאוד יפה ומתגמלת ובכל זאת החלטתי לעזוב את הענף ולהיכנס לתחום של הגידול הביתי כי הרגשתי שאני עושה משהו שהוא חשוב לחברה שלנו, ובנוסף זה נושא שכבר שנים מאוד עניין אותי”.
מנקודת המבט של רונן, חנויות הגידול היו מעין בבואה לתנועת המחאה למען לגליזציה שהחלה לתפוס תאוצה באותם ימים. “השיח על הגידול הביתי נכנס באופן אינטנסיבי לשיח הציבורי בישראל יחד עם השיח על החיוניות של הלגליזציה,” הוא אומר. “זה די הלך ביחד, כי לאנשים נמאס אז מהמחסור שהיה כאן ב’תקופת היובש’ של שנת 2010-11, ומהמחירים הגבוהים שבאו בעקבותיו, ככה שבדומה ללגליזציה שעדיין לא הגיעה, הגידול הביתי היה סוג של תנועת מחאה שבאופן מסוים נתנה מענה לשתי הבעיות הללו.”
לדברי רונן, הסימנים הראשונים לנפילה הצפויה של שוק הגידול הביתי החלו עוד בחלק השני של העשור הקודם, עם המעבר של השוק השחור למכירה באפליקציית טלגרם. “הקריסה התחילה בסביבות שנת 2017, כשטלגראס התחיל להיות נפוץ,” הוא אומר. “הרבה אנשים גידלו לפני כן בעצמם, כי הקנאביס היה יקר ולא זמין, אבל ברגע שטלגראס, המחתרת, וכל היתר נכנסו לתמונה, הקנאביס הפך להיות הרבה יותר זמין.”
“זה כבר לא סטודנטים שמגדלים עציץ אלא אנשים עם אוריינטציה פלילית”
לצד הטלגרם, רונן סבור שגם התפתחות שוק הקנאביס הרפואי בישראל, פגעה גם כן – הן בתנועה לקידום הלגליזציה והן בסצנת הגידול הביתי. “הקנאביס הרפואי פגע מאוד בגידול הביתי, אין בזה ספק. הרבה סחורה זולגת לשוק השחור, ויחד עם הזמינות שהטלגרם מציע גם כל השיח של המחאה ירד. זה הרג את הנושא הזה. האמת היא שהדיבור על הלגליזציה כבר מת היום.”
עוד הוא מתאר כיצד הלקוחות הרבים שפקדו את החנות שלו במשך שנים לצורך רכישת אוהל קטן שהם החזיקו בבית לטיפוח מספר מצומצם של צמחים, פשוט נעלמו מהנוף. במקומם הופיעו לקוחות מסוג אחר. “באיזשהו שלב אתה מבין שמי שנשאר בתחום היום זה רק אנשים שמגדלים בגדול, אלו כבר לא סטודנטים או אנשי משפחה שמבקשים לדאוג לעצמם ולחבר’ה ומגדלים איזה עציץ, יש כאן כבר אנשים עם אוריינטציה פלילית מובהקת וזה כבר נהיה לא נעים. בשנים האחרונות גם הרבה במגזר הערבי השתלטו על העסק הזה. יצא לי לחוות את זה בקטע רע. הלקוחות האלה דרשו דרישות שכבר לא הייתי מסוגל לעמוד בהן יותר. לוחצים אותך חזק עם המחיר למטה, לא נותנים לך להרוויח. הם רוצים אשראי שזה משהו שאתה לא יכול לעשות בעסק הזה וזה נהיה בעייתי. ההתנהלות מולך היא מאוד כוחנית.”
רונן מתקשה לראות עתיד בר קיימא לחנויות ייעודיות עבור גידול צמחים תחת תאורה מלאכותית: “אני חושב שמה שיהיה זה חנויות גינון, שמחזיקות מתחמים שקשורים גם לתחום של הגידול הביתי. אין הצדקה כלכלית לתפעל חנות ייעודית רק לתחום הזה היום. חנויות כאלה לא יחזיקו מעמד, העסקים האלה חייבים למצוא עוד משהו בשביל להמשיך להתקיים.”
“בשנת 2010 גרם קנאביס עלה 100 שקל אז גידול ביתי היה עסק משתלם”
גם אוהד (שם בדוי), המתפעל כיום עסק עצמאי בתחום הגינון ועיצוב הנוף ומי שבמשך כמה שנים עבד בתור מוכר באחת מרשתות ההידרופוניקה המובילות שהיו כאן, מתאר תהליך דומה לזה שתיאר רונן. “אנשים כבר כמעט לא זוכרים את זה, אבל בשנת 2010 המחיר לגרם קנאביס הגיע ל-100 שקל לגרם, במקרים מסוימים אפילו יותר, אז הרבה צרכנים עשו את החישוב הפשוט שאם הם מצליחים לקצור במחזור גידול אחד או שניים כמות של 300 גרם הם חוסכים ככה הוצאה שנתית של 30,000 שקל, זה ממש לא מעט. אבל ברגע שהתופעה של מכירות הקנאביס בטלגרם הפכה לנפוצה, היא בהרבה מובנים ייתרה את הסיבה לגידול ביתי, כי למה שתיקח סיכון להיתפס עם צמחים חיים בבית ולהסתבך עם מעצר של המשטרה, תיק פלילי, בתי משפט וכל הווג’ע-ראס הזה, אם אתה יכול בלחיצת כפתור להזמין שקית גראס עד אליך לבית?”.
אוהד מציין שגם ירידת המחירים בשוק השחור תרמה לנטישת הלקוחות: “תחשוב שבעבר אם היית קוצר מאה גרם חסכת לעצמך 10,000 שקל, היום המאה גרם האלה שווים בקושי 4,000, אז מלבד הסוגייה של הסיכון הפלילי, קיימת כאן שאלה של הצדקה כלכלית. הרי צריך להשקיע באוהל גידול, חומרי דישון, ערכת תאורה יקרה שפעמים רבות צורכת גם הרבה חשמל, ועוד לא דיברתי על המקום הפיזי שהגידול תופס בבית ופעמים רבות צריך להיות מוסתר, וכמובן גם הזמן והאנרגיה שהפרוצדורה הזו שואבת – עבור הרבה אנשים זה כבר פשוט לא שווה את הכסף.”
“הסיכון כבר לא שווה את זה, מי שעוד מגדל זה בשביל הנוסטלגיה”
יניב (גם כאן, שם בדוי) הוא המרואיין היחיד בכתבה שעדיין פעיל בתחום חנויות ההידרופוניקה גם כיום. מדובר בגורם ותיק שמכיר את הענף עוד מתחילת דרכו, וכמו קודמיו, גם הוא מתאר מצב בעייתי ביותר. “כבר אין הרבה לקוחות קטנים של אוהל וכאלה. היחידים שעוד כן מגדלים באוהל עושים את זה בשביל הנוסטלגיה, אבל אין לקוחות חדשים. לצורך העניין, נדיר מאוד שמישהו ניגש אלי בחנות ומבקש שאני אלמד אותו מאפס לגדל צמחים באוהל. לפעמים כן קורה שמישהו בא אלי ואומר ‘וואלה איך נהניתי מהאוהל שפעם היה לי, אני רוצה לגדל שוב פעם לעצמי’. אבל להיכנס לזה מאפס? כמעט שלא תראה כאלה. מבחינת הרבה אנשים הסיכון לא שווה את זה. אם אתה הולך לשוק השחור אתה יכול להשיג את זה ב-20-30 שקל לגרם, לא שווה לך כבר להתעסק עם זה.”
לדבריו, תקופת השיא של הגידול הביתי הייתה בדיוק באמצע העשור הקודם, עם תקופת עדנה קצרה נוספת גם בתחילת העשור הנוכחי בעקבות מגפת הקורונה. “השיא היה בסביבות 2014-2015, באותה תקופה נפתחו חנויות הידרופוניקה כמו פטריות אחרי הגשם, והביקוש לציוד הזה היה גבוה מאוד. בשנים שלאחר מכן זה רק הלך וירד – עד שנת 2020, כשהתחילה תקופת הקורונה והגיע גם עוד איזה פיק קטן. אנשים היו תקועים בבית, לא עבדו, לא היה להם כסף, אמרו לעצמם ‘וואלה מה יש לי עוד לעשות?’. כולם גם היו בסוג של דיכאון וחוסר מעש אז היה הרבה ביקוש לקנאביס באופן כללי. היום נשארו רק הלקוחות הבינוניים והגדולים. כל העניין של כמה צמחים באוהל כמעט ונכחד לגמרי כאן בישראל”.
“גם כשקונים ציוד, בחצי מהמקרים מדובר בעקיצות”
גם יניב, כמו רונן, מעיד על נוכחות גבוהה של המגזר הערבי בסצנה. “המגזר השתלט על העסק מזמן, תמיד הם היו שם, פשוט הם שינו את שיטת העבודה כדי להתאים את עצמם לביקושים שיש בשוק”.
לדבריו היצע המוצרים בחנות שלו נותר פחות או יותר אותו הדבר, אבל שורת הרווח נשחקה באופן דרסטי. “אנחנו עדיין מוכרים כמעט את אותם המוצרים אבל המחירים ירדו משמעותית, זה לא כמו פעם. אם בעבר בקבוק גדול של בלומבסטיק (מותג של תוסף פריחה, ז.ג) היה נמכר ביותר מ-3,000 שקל, היום הוא נמכר לך בקושי ב-1,800 שקל. ערכת תאורה שהייתה נמכרת בעבר ב-950 שקל היום תימכר ב-200 שקל ועוד יתנו לך מתנה קטנה על הדרך”. לטענתו המצב גרוע עוד יותר כשלוקחים בחשבון את עליית המחירים של מוצרי הגלם בשנים האחרונות. “תחשוב שהיום המוצר הזה עולה הרבה יותר ממה שהוא עלה אז – כי חומר הגלם עולה יותר, הייבוא עולה יותר, שער המטבע עולה יותר, הכול עולה יותר. פעם, לדים (נורות LED, ז.ג) היו נמכרים ב-2,000 שקל והיום הם נמכרים ב-600 שקל. בגלל זה גם הרבה חנויות נסגרו, זה פשוט הרג אותם.”
ואם כל זה לא מספיק, יניב מספר שחנויות הגידול שכן נותרו בשוק, נאלצות להתמודד עם לא מעט מקרים של נוכלות, עוקצים והתחמקויות מתשלום. “יש עסקים שכבר הפסיקו למכור מוצרים דרך האינטרנט, סגרו את החנות באתר שלהם, כי כבר בקושי יש קניות אונליין וגם כשקונים בחצי מהמקרים זה ‘עקיצות’. עושים שימוש בכרטיסי אשראי גנובים, או למשל רוכשים, מקבלים את הציוד ואז עושים ביטול עסקה. כל מיני שטיקים, מלא מלא, השוק שינה פנים.”
“יש חוות קנאביס רפואי שמבריחות קנאביס, עשרות ק”ג בחודש”
בניגוד לאוהד ורונן, שהצביעו על תופעת הטלגרם כקטליזטור המרכזי להתרסקות סצנת הגידול הביתי, יניב דווקא מפנה את עיקר האצבע המאשימה לכיוון אחר – תעשיית הקנאביס הרפואי: “כשנפתחו חוות הקנאביס הרפואי הראשונות בישראל, הייתי בטוח שהן יקפיצו אותנו. חשבתי שיקנו מאיתנו ציוד ויהיה שיתוף פעולה בינינו, אבל זה התהפך לנו על הראש כי החוות לא קונות מאיתנו כלום, הם בסופו של דבר עסק לכל דבר, אז הם מחפשים לקנות זול אז או שהם עוקפים אותנו לספקים, או שהם מחפשים תחליפים זולים.”
“אבל האמת שזו ממש לא הבעיה העיקרית עם החוות הרפואיות,” יניב ממשיך. “הבעיה העיקרית היא שקיימת זליגה מטורפת מהדלת האחורית שלהן. תחשוב, מה המוצר הכי יקר שחוות קנאביס בארץ מוציאה, ואני מדבר איתך על חווה שמגדלת באיכות גבוהה בתנאי אינדור מצוינים – כמה אתה חושב היא מרוויחה לגרם? בכמה כסף היא מוכרת אותו למפיץ? לבית המרקחת? במקרה הטוב היא תרוויח עליו 12 שקל לגרם. אז הם, את החרא שנשאר להם שהם לא מצליחים למכור ב-5 שקל לגרם בשוק הרפואי, הם מעיפים בשוק השחור ב-15 או 20 שקל לגרם. זה אחלה כסף בשבילם.”
אוהד סבור שאם השוק הרפואי היה מתבסס על יבוא בלבד, תופעת הזליגה הייתה מצטמצמת כמעט לחלוטין: “אם השוק היה מתבסס רק על יבוא, המצב היה יותר טוב, כי הייתה פחות זליגה. בכל מה שקשור לייבוא אתה יודע מה נכנס לארץ, אתה יודע מה מגיע לשוק… שים לב שהזליגה שיש לך מהשוק הרפואי לשוק השחור היא רק מהחוות המקומיות.”
יתרה מזאת, לטענת אוהד יש אף חוות שמפעילות מערך זליגה מוסדר שפועל כבר שנים. “אומרים לרגולטור למשל ‘זה חומר להשמדה’, אבל בפועל זה לא באמת מושמד. זה כל-כך פשוט, אין כאן משהו מסובך. זה לא כמו פעם. פעם רק בשביל להיכנס לחווה היית צריך אישור יק”ר, אישור משטרה, אישור זה… היום לא, היום אתה נכנס ככה. השומרים כבר מכירים, אתה אומר לשומר ‘לך רגע להשתין אני אחליף אותך’ ואז מוציאים כמה שקים מניחים ליד האוטו. יש כל מיני קומבינות, כבר היו פרסומים על חוות שתפסו אצלם גורמים מבפנים שהבריחו פרחים החוצה באופן לא חוקי – אתה חושב שזו הפעם הראשונה שהם עשו את זה? אין מצב, הם עשו את זה הרבה פעמים ורק אז נתפסו. יש חוות שמבריחות קנאביס לשוק השחור באופן שיטתי ובכמויות של עשרות קילוגרמים בחודש. זה לא משהו בקטנה.”
